החלטה בתיק ת"א 40472-07-11

בפניי בקשה מטעם התובע לפטור מאגרה.

מדובר בבקשה חוזרת, כאשר לגבי הבקשה ראשונה, שהוגשה עוד ביום 24.7.11 (עם הגשת התביעה) נתתי החלטתי המפורטת מיום 2.12.12, אותה יש לקרוא ביחד עם החלטתי זו מהיום.

עובדות והליכים רלוונטיים

בהחלטתי הנ"ל מיום 2.12.12 סקרתי כל ההליכים שננקטו עד אותו מועד, ולכן לא אחזור כאן בפירוט על מה שכבר נסקר שם, אלא אתייחס רק לדברים החשובים.

ביום 24.7.11 הגיש התובע נגד הנתבעת תביעה "חוזית, עפ"י חוק חוזה ביטוח, התשמ"א - 1981" ע"ס 929,232 ש"ח, בסדר דין רגיל. בכתב התביעה נטען כי על הנתבעת לשלם לתובע תגמולי ביטוח עפ"י פוליסות ביטוח שהוציאה, וזאת בגין מקרה ביטוח מיום 28.7.08 בו נפגע התובע במהלך עבודתו. כתב התביעה הוגש באמצעות עו"ד פרטי המייצג את התובע.

כמפורט בהחלטתי הנ"ל מיום 2.12.12: ביום 24.7.11 הגיש התובע בקשה ראשונה לפטור מאגרה (להלן - " הבקשה הראשונה"). המדינה הגישה ביום 28.2.12 תגובה בה התנגדה לבקשה הראשונה, ואילו הנתבעת הגישה ביום 29.11.12 תגובה בה לא נקטה עמדה עניינית לגבי הבקשה הראשונה והותירה ההכרעה בה לשיקול דעת ביהמ"ש. יצוין כי הנתבעת הגישה ביום 19.12.11 כתב הגנה מטעמה, הגם שלפי תקנות האגרות לא הייתה חייבת לעשות כן. בהחלטתי הנ"ל מיום 2.12.12 הוריתי לתובע להגיש בקשה חדשה למעשה לפטור מאגרה, תוך שניתנו לתובע הנחיות מפורטות לגבי תצהיר חדש ומפורט וכן סדרת מסמכים אותם עליו להגיש.

ביום 2.1.13 הגיש התובע בקשה חדשה לפטור מאגרה (תצהיר ומסמכים עפ"י החלטת 2.12.12 הנ"ל) (להלן - " הבקשה שבנדון"). הוגשו שני תצהירים: תצהירו של התובע מיום 2.1.13 ותצהירה של אשת התובע מאותו יום, וצורפו גם מאות נספחים.

ביום 2.1.13 נתתי החלטה בדבר העברת הבקשה שבנדון לתגובת המדינה בלבד (נוכח אי-נקיטת העמדה כאמור של הנתבעת לגבי הבקשה הראשונה) ולתשובת התובע על התגובה.

ביום 24.2.13 הגישה המדינה תגובה מפורטת לבקשה שבנדון, בה התנגדה באופן ענייני לבקשה שבנדון, כאשר תגובת המדינה התמקדה בשאלת היכולת לשלם את האגרה. זה המקום להבהיר, כי בהחלטת 2.12.12 נתבקש התובע להגיש תצהיר ואסמכתות חדשים ומלאים בשאלת היכולת הכלכלית בלבד, ולכן גם התובע וגם המדינה התייחסו במסמכיהם החדשים לשאלת היכולת בלבד, כאשר במסגרת הבקשה הראשונה התייחסו גם התובע וגם המדינה גם לשאלת קיום עילת התביעה, בעוד, שכאמור, הנתבעת בחרה לא לנקוט כל עמדה בכל השאלות.

דיון והכרעה

מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 (להלן - " התקנות") מסדירה את נושא הפטור מתשלומה של אגרה שעל תובע לשלמה עם הגשת תביעתו ואת הדין החל על בקשה לפטור מאגרה.

המשיבים בבקשה

בהלכה הפסוקה נקבע, כי גם לנתבע בתביעה יש מעמד בבקשה וכי "יש אפוא מקום ככלל לקבלת תגובתו של הנתבע בבקשה לפטור מאגרה". באשר למדינה נקבע כי "אין בית המשפט חייב להזמין את המדינה להופיע לכל תיק בו מתבקש פטור מאגרה, ובידו לשקול את הנסיבות והיש צורך בכך" (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.05).

חובת צירוף תצהיר ואסמכתות

עפ"י תקנה 14(א) לתקנות על מבקש הפטור לצרף לבקשתו "תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".

בהלכה הפסוקה נקבע כי על מבקש הפטור "לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי", ובכלל זה מסמכים לתמיכה בנטען בבקשה (רע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח (פורסם בנבו, 21.9.10);

תנאי הזכאות לפטור